שיטת הגידול ההידרופונית מציעה שפע של יתרונות, במיוחד לאור המצב הנוכחי שבו הקרקעות הזמינות לגידולים חקלאיים מסורתיים הולכות ומדלדלות. הקרקעות הזמינות לחקלאות ולגינון הולכות ופוחתות מ-2 סיבות עיקריות:
- שיעור אוכלוסיית העולם גדל בקצב מטורף וצריך יותר ויותר שטחים לאכלס את האוכלוסייה ההולכת וגדלה. לשם כך מפקיעים אדמות חקלאיות לצורכי מגורים.
- איכות הקרקעות המתאימות לגידולים חקלאיים הולכת ופוחתת אף היא ומקשה על חקלאים לגדל מגוון רחב של סוגי גידולים. זה קורה בגלל שימוש נרחב, תכוף ובלתי מבוקר בדשנים כימיים וחומרי הדברה סינתטיים, שמזיקים לסביבה וביתר שאת לאיכות הקרקע.
אבל לא רק בשל כך הפכה שיטת הגידול ההידרופונית לאלטרנטיבה נפלאה לגידול צמחים. יש עוד כמה יתרונות לשיטת גידול זו.
יתרונות שיטת הגידול ההידרופונית:
- בשיטה זו ניתן לגדל צמחים במהירות רבה מזו שהם גדלים בקרקע. יש שטועים שמדובר במהירות כפולה.
- בשיטה זו אפשר לגדל צמחים בפנים או בחוץ.
- אם מגדלים בפנים אפשר לשלוט בכל נתוני הסביבה ולגדל צמחים גם בתקופה שהיא אינה העונה (Off-Season).
- גידול מזון בשיטה זו יוצר תוצרת טעימה יותר, גדולה יותר ועסיסית יותר.
- אם מגדלים בפנים, יש פחות חשיפה למזיקים ופחות מחלות צמחים, מה שמאפשר גידולים אורגניים.
- בשיטת הגידול ההידרופונית אפשר לחסוך בכמות מי ההשקיה באופן משמעותי.
- אפשר לגדל יותר צמחים על כל שטח רבוע, אפשר לגדל צמחים ורטיקלית, לגובה, וכך לחסוך במקום.
- ועוד.
יחד עם זאת, העובדה שאנחנו לא מגדלים את הצמחים באדמה, בקרקע, יוצרת גם אתגרים.
אתגר הגידול ההידרופוני
קרקעות איכותיות מועשרות מטבען בחומרים מזינים הדרושים להתפתחותם של צמחים. יש בהן מינרלים וחומרי הזנה טבעיים, יש אורגניזמים שמפרקים חומרי הזנה ויש בהן אוויר. כאשר מגדלים צמחים הידרופונית בדרך כלל משתמשים במצעים מנותקים כגון: פרלייט, חימר, מצע סיבי קוקוס ועוד, למצעים אלו אין חומרי הזנה מובנים טבעיים. כדי שהצמח ההידרופוני יקבל את המזון שלו הוא כה זקוק צריך להעשיר את מצע הגידול בדשנים וחומרי הזנה. למעשה, גם צמחים שגדלים בחוץ ומגודלים בשיטת הגידול החקלאית המסורתית בקרקעות שאינן איכותיות או שחוקות, יזדקקו לתוספת חיצונית של חומרי הזנה ודשנים, זו הסיבה שחקלאים מסורתיים רבים מיישמים אף הם דשנים בכמויות גדולות.
יסודות הזנת הצמחים
כדי שצמח יגדל ויתפתח הוא זקוק לכ-17 אלמנטים חיוניים. 3 מהם אלו אלמנטים שאינם מינרליים – מימן, חמצן ופחמן, אלו נספגים בצמחים דרך האוויר או דרך המים. שאר האלמנטים, 14 במספר, צריכים להגיע אל הצמחים ההידרופוניים באמצעות המצע, בעזרת דשנים וחומרי הזנה. זה קורה, אפוא, מאחר שגינון הידרופוני עוקף את השימוש בקרקע.
תכירו: 14 מאקרו-אלמנטים ומיקרו-אלמנטים
14 האלמנטים החיוניים לצמחים נחלקים ל-2 קבוצות עיקריות: מאקרו-אלמנטים ומיקרו-אלמנטים. מאקרו-אלמנטים אלו הם רכיבי הזנה הדרושים לצמחים הידרופוניים בכמויות גדולות יותר, בעוד שמיקרו-אלמנטים דרושים לצמחים במינונים קטנים יותר.
אם כבר יצא לכם לראות מארזי דשנים בוודאי שמתם לב שעל גבי המארזים מצוינת האותיות הלועזיות K-P-N. אותיות אלו מייצגות מאקרו-אלמנטים הדרושים לצמחים במינונים גדולים יותר מכל מינרל אחר: חנקן (N), זרחן (P) ואשלגן (K). בגלל חשיבותם הם מצוינים תכופות על גבי מארזי הדשנים. שאר האלמנטים נדרשים, כאמור, בכמויות קטנות יותר לצמחים.
מאקרו-אלמנטים
זרחן (P) – חשוב להתפתחות השורשים, במיוחד בצמחים צעירים. תורם לפריחה, להתפתחות הפרי, להבשלה ולנשימה של הצמחים.
חנקן (N) – אלמנט חשוב ובסיסי המספק חלבונים וכלורפיל. החנקן אמון על נמרצות הצמחייה, על עסיסיות הצמח ועל הצבע הירוק שלו.
אשלגן (K) – חשוב לשינוע חומרי הזנה בצמחים בעזרת פוטוסינתזה. תורם להתעצמות הגזע ועמידות הצמח בפני עקה, שינויים קיצוניים במזג אוויר ופתוגנים. תורם מאוד להיווצרות של ניצני פרחים, פירות ומזרז גדילה.
סידן (Ca) – חשוב מאוד לבניית תאי הצמחים, בעיקר לדפנות התאים. הסידן תורם למערכת השורשים, הוא מקדם צמיחה וחיוני מאוד להבשלה.
מגנזיום (Mg) – גם הוא מחזק את קירות התא וקשור לייצור כלורופיל. המגנזיום קריטי לספיגת חנקן, גופרית וזרחן. הוא משחק תפקיד חשוב בהבשלה ובנביטת הזרעים.
גופרית (S) – תורמת מאוד לייצור כלורופיל והיא מרכיב הכרחי של כמה חלבונים, ויטמנים אנזימים. גופרית מסייעת לספיגת סידן, מגנזיום ואשלגן.
מיקרו-אלמנטים
על אף שמיקרו-אלמנטים נדרשים לצמח במינונים נמוכים יותר, הם חיוניים לא פחות ממאקרו-אלמנטים.
ברזל (Fe) – הברזל חיוני לתהליכים כימיים לרבות ייצור כלורופיל ומסייע בהיווצרותם של חומצות-אמינו וכמה אנזימים.
מנגן (Mn) – חיוני ליצירת חלבונים, לייצור כלורופיל ולהטמעת חנקן. המנגן מאיץ את התבגרות הצמחים ומקדם נביטה.
אבץ (Zn) – לאבץ תפקיד חשוב בפיתוח של הורמוני גדילה ואנזימים.
בורון (B) – הבורון חיוני לרקמות הצמחים. הוא מקדם את ספיגת המים ומווסת את המטבוליזם של הצמחים. כמו כן, תורם הבורון להתפתחות הפירות.
נחושת (Cu) – הנחושת חשובה לייצור כלורופיל ומסייעת להפעלת אנזימים שונים מגוונים.
כלור (Cl) – ללא כלור לא יהיה פוטוסינתזה.
מוליבדן (MO) – נחוץ לשם ייצור חלבונים מבוססי חנקן, והוא חשוב להטמעת חנקן בצמחים.
ניקל (NI) – הניקל אחראי על הסדרת חילוף החומרים המינרליים וכן על פעילותם של כמה אנזימים חשובים.
עכשיו שאתם מכירים את המיקרו-אלמנטים והמאקרו-אלמנטים ויודעים איזה תפקיד משחק כל אחד מהם, תוכלו להתאים ביתר קלות את תמהיל הדשנים וחומרי ההזנה למצב הייחודי של צמח וצמח בגינה ההידרופונית שלכם.
להגיב