אחד האתגרים העומדים בפני החקלאים, הוא התמודדות עם מזיקים הפוגעים בגידולים. המזיקים, כמו כנימות למשל, ניזונים מהגידולים אותם החקלאים מטפחים בעמל רב, הורסים אותם ומובילים להפסדים כלכליים רבים. על מנת להילחם במזיקים, החקלאים משתמשים בשיטות הדברה. השיטה הנחשבת כידידותית ביותר לסביבה היא הדברה ביולוגית.
מהי הדברה ביולוגית?
הדברה ביולוגית היא שיטה שבמסגרתה החקלאי משתמש באורגניזמים שונים המכונים ״אורגניזמים מועילים״ במטרה להפחית את כמות המזיקים הפוגעים בגידולים החקלאיים. יחסי הגומלין בין האורגניזמים המועילים לבין האויבים המזיקים, מפחיתה את הנזק לגידולים ואף יכולה למנוע אותו. בטבע יכולה להתרחש הדברה ביולוגית טבעית שבה אוכלוסיית המזיקים נמצאת בשיווי משקל עם אוכלוסיית האורגניזמים המועילים. אלא שהאיזון הזה עלול להתערער בשל גורמים כמו שימוש בחומרי הדברה כימיים או שינוי אקלים. במקרה כזה, ניתן ליישם הדברה ביולוגית יזומה מצד החקלאי.
כיצד פועלת הדברה ביולוגית?
החקלאים משתמשים פעמים רבות בפרוקי רגלים (כמו חרקים ועכבישניים) לצורך הדברה ביולוגית. חלק מהחרקים המועילים מביסים את האויבים המזיקים באמצעות טריפתם. חרקים אחרים מטילים את הביצים שלהם בתוך הגוף של המזיק. הזחל שבוקע מתוך הביצה מתפתח בתוך גופו של המזיק וכך מביא לחיסולו. כאשר הזחל מתפתח הוא מעמיד צאצאים שקוטלים אף הם את המזיקים. כך לדוגמה, צרעות טפיליות מטילות ביצים בתוך גופם של חרקים מזיקים, והרימות שבוקעות מהביצים ניזונות מהחרקים המזיקים ומביאות למותם.
הדברה ביולוגית יכולה גם לבוא לידי ביטוי בדרך של תחרות בין האורגניזמים המועילים למזיקים – ניתן לייבא את האורגניזמים המועילים לשטח הגידול, לתגבר את הכמות שלהם בשדה ולשפר את תנאי הגידול שלהם באמצעות תמרון תנאי הסביבה, כך שיהיה להם יתרון רב יותר אל מול המזיקים בשטח הגידול. תופעה נוספת בה האורגניזמים המועילים מחסלים את המזיקים, היא באמצעות אנטיביוזיס – הפרשת רעלנים הפוגעים באוכלוסיית המזיק.
מהם האורגניזמים המועילים?
לצד צרעות, ישנם מגוון של אורגניזמים הנחשבים כמועילים עבור החקלאים. כך למשל, ניתן לשחרר בשדות את המושית השבע המוכרת בשם פרת משה רבנו. המושית טורפת את כנימות העלים המזיקות לגידולים, וכך היא מצמצמת את הנזק ומועילה לחקלאי.
אחד מהמזיקים הנפוצים ביותר הוא התריפס קליפורני. התריפס גורם נזק לגידולי ירקות כמו מלפפון, פלפל, חציל, שעועית, עגבנייה, לגידולי פירות כמו מלון ותות שדה וכן מזיק לפרחים ולצמחי נוי. האויב הטבעי של התריפס הוא חרק הנקרא פשפש אוריוס. הפשפש ניזון מהתריפס וכך מחסל את הכמות שלו בשטח הגידול ומצמצם את הנזק לגידולים.
מדוע כדאי להעדיף הדברה ביולוגית על פני הדברה כימית?
הדברה ביולוגית נחשבת לשיטת ההדברה הידידותית ביותר לסביבה, והמשרד להגנת הסביבה מעודד את החקלאים להשתמש בהדברה זו כתחליף להדברה כימית. הסיבה לכך היא שהדברה כימית נחשבת למזיקה מאוד לבעלי החיים, לבני האדם ולסביבה. חומרי ההדברה הכימיים כוללים רעלים שונים כמו למשל רעלי עישון המועברים בצורת עשן או אדים, רעלני מגע הפועלים באמצעות מגיע ישיר עם המזיקים, רעלי קיבה המרוססים למזונו של החרק, ורעלים סיסטמיים המועברים אל הצמח שממנו החרק ניזון.
רעלים אלו עלולים לגרום למחלות בקרב בני האדם, להמית בעלי חיים ולחלחל לאדמה וכך להרוס גם אותה למשך דורות. מעבר לנזק הסביבתי הרב של ההדברה הכימית לעומת ההדברה הביולוגית, שיטת הדברה ביולוגית נחשבת ליעילה ומסייעת לצמצם ולמנוע נזקים לגידולים, כל זאת תוך שמירה מירבית ככל האפשר על בריאות האדם, בעלי החיים והסביבה.
להגיב